שירים לזכר נופלים

אתה וחבריך

מילים: תרצה אתר
לחן: נורית הירש 7.11.73

אני חושבת שאחדל
לנשום בכל כוחי ,
אחרת לא אגיע אל סוף המילה הזאת .
אני חושבת שאתה
חיזקת את רוחי
אבל שברת את ליבי ,
אתה והארץ הזאת .

אתה וחבריך במשעול ארוך וצר ,
אולי זה פשוט חלום
אתה וחבריך זוחלים על צואר המדבר
בנוף עשן ואדום .

אני חושבת שאתם
חולמים עכשיו אותי ,
אחרת אי אפשר כך ,
להיות כל הזמן כאב .
אני חושבת שאתם
כל כך אמיתיים
כי רק דברים אמיתיים
חודרים לתהומיו של הלב .

אתה וחבריך במשעול ארוך וצר ,
אולי זה פשוט חלום
אתה וחבריך זוחלים על צואר המדבר
בנוף עשן ואדום .

בן יפה נולד

מילים: אהוד מנור
לחן ועיבוד: נורית הירש 14.8.69
ביצוע: רבקה זוהר

בן יפה נולד על כתף הכרמל
ומברכים הגיעו מכל עבר,
גשם טוב ירד כי נעתר האל
והחיטה נבטה בשדות השבר.

שמש חם זרח, ורוח קל נשב
הילד כבר לומד לקרוא בספר.
עץ שקד פרח, סיון, תמוז ואב
והתינוק הרך היה לגבר.

בוקר יום ראשון ליד התחנה,
חיכתה איתו "עד שתבוא רכבת".
בשכבה לישון, אחרי שנרדמה,
שורות כחולות היתה אליו כותבת.

צפרים עוזבות, בערב כבר קריר
יפה בליל שבת חיכתה בשער.
סתו ברחובות, מחר היא בת עשרים,
אך למה לא מלאו עשרים לנער ?

בן יפה נולד על כתף הכרמל
ןמברכים הגיעו מכל עבר.
גשם טוב ירד כי נעתר האל
והחיטה נבטה בשדות השבר.

גבעת הרקפות

מילים: אהוד מנור
לחן: נורית הירש 11.1.81
ביצוע: להקת חיל החינוך

בגבעת הרקפות
פעם בשבת
בן טייל עם בת .
היונים היו עפות
איזה לובן שט
ונפרש אט אט
פעם בשבת .

ים, ים של רקפות,
הן היו יפות ,
זה היה מזמן .
שם,שם פרחו ורודות
אך לא נותר שום אות
ורק קוראים בשמן
אין רקפות ,
אין יונים עפות ,
איפה הן כולן…..

בגבעת הרקפות
סלע וסרפד
ואני לבד .
איך ידי היו קוטפות
פרח מיוחד
עוד ועוד אחד
עד שהוא נכחד.

ים , ים של רקפות…..

בגבעת הרקפות
אחכה לך
עוד אני שלך
לצפות ולקוות
בוקר לצילך
לילה לקולך
אחכה לך…..

גַעְגוּעַ אֵינְסוֹפִי

מילים: רחל שפירא
לחן: ועיבוד: נורית הירש אוקטובר 2013
ביצוע: עמיר בניון

לִמְצוֹא אֶת הַדֶּרֶךְ,
לִהְיוֹת רְאוּיִים.
לִזְכּור וְלִשְׁמוֹר
וְלִדְבּוֹק בַּחַיִים.

יָמִים וְשָנִים
מַשְׁאִירִים סִימָנִים.
צְרוּבִים הַשֵּׁמוֹת,
הַבָּעוֹת הַפָּנִים.

לִמְצוֹא אֶת הַדֶּרֶךְ,
לִהְיוֹת רְאוּיִים.
לִזְכּור וְלִשְׁמוֹר
וְלִדְבּוֹק בַּחַיִים.

לִפְקוֹחַ עֵינָיִים
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ
גַּם אִם מַעְיָן
הַדְּמָעוֹת לֹא יָבַשׁ.

הַגַּעְגּוּעַ אֵינְסוֹפִי הוּא
וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲזוֹב.
הֲרֵי הוּא חֵלֶק מֵעַצְמֵנוּ
בֵּן מִשְׁפָּחָה חָבֵר קָרוֹב.

דומיה

מילים: אבי קורן
לחן: נורית הירש
ביצוע: ליאור פרחי

השיר נכתב והולחן במיוחד למעבר שבין יום הזכרון לחללי צה"ל לבין יום העצמאות והוזמן במיוחד עח ידי הטלויזיה הישראלית לתוכנית "שבוע טוב"

את יודעת –
זו השעה הנבוכה
את נוגעת – בקצה העצב ומוחה את הדמעות.
זה הרגע –
שחוזר בכל שנה
את אף פעם – לא פנויה , לא מוכנה להפתעות.

וזה חוזר בכל שנה
כמו בפעם ראשונה
בין תדהמה למבוכה
ואת בוכה, שוב את בוכה
ואומרת: אז מה,
הדמעות של העצב
עכשיו הן בעצם דמעות של שמחה.

את יודעת
הימים כל כך דומים
ולא פעם
יש דקה של דמדומים ודומיה.
זה הרגע – בין כאב לבין תקוה
הוא נוגע באהבה בכי קרובה
הללויה !

וזה חוזר בכל שנה………………..
.

הבית ליד המסילה

מילים: אהוד מנור
לחן ותזמור: נורית הירש 1970
ביצוע: רבקה זוהר

בבית ליד המסילה,
לא מתהלכים עוד ברגליים יחפות.
וליד המרפסת הגדולה,
לא מבעירים עוד את עלי הצפצפות.

השער סגור, הדלתות נעולות,
התריסים מוגפים גם ביום.
הרקיע פרוש ועיניו עוד כחולות,
אך הבית חדל כבר לנשום.

פעם בבית ליד המסילה,
ראיתי פנים מאירות,
כי הבית הריק, ליד המסילה,
ידע גם שעות אחרות.

בבית ליד המסילה,
לא מבקשים עוד ספל מים בלילות.
ולמרות שהשמש עגולה,
לא מגדלים עוד בחצר חמניות.

הבוקר אילם והאור לא עולה
ויונים לא עפות אל הגג.
חום השמש צורב, והגשם הולם,
אך הבית שותק כמו דג.

פעם בבית ליד המסילה……….

בבית ליד המסילה
לא מברכים עוד על נרות לכבוד שבת
וליד המרפסת הגדולה
לא ניטעים עוד אילנות בט"ו בשבט.

הבית דומם ודומעים חלוניו,
התמונות נצמדות אל הקיר,
ודומע האיש הרואה בעיניו,
וביתו לא יכול להכיר.

פעם בבית ליד המסילה……….

חברי

מילים: תרצה אתר
לחן: נורית הירש 6.11.73

מוקדם, כה מוקדם התחיל הניגון
לגלגל את קצבו העצוב והרך
חברי המבקש את נפשו לחיות – הלך.

בחדרי צלצלו כוסיות של זכוכית בצבע לילך
ומזג האויר היה טוב,
פניו היו שחורים כצל, פניו כשהלך
ומגעו היה קרוב.

מוקדם , כה מוקדם……

התמונות שנפלו מן הקיר בחדרי, היו כמו אות
אך מזג האויר היה טוב,
פניו כמו נשקפו פתאום מכל החלונות
ומגעו היה קרוב.

מוקדם , כה מוקדם…….

בחוזקה התנשאת כאד אל חדרי גבוה וקר,
ומזג האויר היה טוב,
פנים אמיתיות אשר הפכו לנוגה קר
רק המגע נשאר קרוב.

מוקדם , כה מוקדם…….

.

מגש הכסף

מילים: נתן אלתרמן
לחן ועיבוד: נורית הירש 1973
ביצוע: יהורם גאון

והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים.
ואומה תעמוד – קרועת לב אך נושמת…  
לקבל את הנס האחד אין שני…

היא לטקס תיכון. היא תקום למול סהר
ועמדה, טרם יום, עוטה חג ואימה.
אז מנגד יצאו נערה ונער
ואט – אט יצעדו הם אל מול האומה.

לובשי חול וחגור, וכבדי נעליים,
בנתיב יעלו הם, הלוך והחרש.
לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים
את עקבות יום – הפרך וליל קו – האש.

עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,
ונוטפים טללי נעורים עבריים –
דם השניים יגשו, ועמדו עד בלי נוע.
ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.

בית תזמורתי

אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם.
ואמרה: מי אתם? (מי אתם?) והשניים שוקטים,
יענו לה: אנחנו מגש הכסף,
שעליו לך ניתנה מדינת היהודים.

כך יאמרו ונפלו לרגלה עוטפי – צל.
והשאר יסופר בתולדות ישראל.

מסיבת מחזור

מילים: רחל מלמד איתן שאיבדה את בנה איתן – קצין הנדסה קרבית ברמת הגולן בשנת 1985.
לחן: נורית הירש
ביצוע: יהורם גאון

זו אותה במה ואותם כלי נגינה
ואותם גילאים, ילדים נפלאים
ואותו מנהל ואותה חצר – רק אתה חסר…..

אתה שהשקית את כל הצמחים
שניגנת שירים ,שהבאת שמחה
אתה שהשקית את כל הצמחים
שניגנת שירים ,שהבאת שמחה – רק אתה כאן אינך…..

מורתך הטובה כבר הולכה וקרבה
אל תבואי אלי ,כבר אינני אותה
אם גאה שהייתה, שנתת לה שבחים – על הבן בכיתה.

אל תיגשי, כי בזאת לא אוכל לעמוד
אל תיראי איך פתאום הן שוטפות הדמעות
אל תיגשי, כי בזאת לא אוכל לעמוד
אל תיראי איך פתאום הן שוטפות הדמעות ………
תזמורת………………………………………

תקתוקי מצלמות, מחיאות כף של שמחה
ורק אמא אחת שבוכה ובוכה
תקתוקי מצלמות, מחיאות כף של שמחה
ורק אמא אחת שבוכה ובוכה
רק אתה כאן אינך…..

שְׁלוֹמִי

מילים: זלדה
לחן ועיבוד: נורית הירש 8.2014
ביצוע: יהורם גאון

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
וְהַחַגִּים הָאֲהוּבִים וּתְקוּפוֹת הַשָּׁנָה הַנִּפְלָאוֹת
עִם אוֹצַר הָרֵיחוֹת, הַפְּרָחִים,
הַפְּרִי, הֶעָלִים וְהָרוּחוֹת,
וְעִם הָעֲרָפֶל וְהַמָּטָר,
הַשֶּׁלֶג הַפִּתְאֹמִי והַטַּל
תְלוּיִים עַל חוּט הַכְּמִיהָה.

אֲנִי וְאַתָּה וְהַשַּׁבָּת.
אֲנִי וְאַתָּה וְחַיֵּינוּ בַּגִּלְגּוּל הַקּוֹדֵם.
אֲנִי וְאַתָּה וְהַשֶּׁקֶר.
וְהַפַּחַד. וְהַקְּרָעִים.
וּבוֹרֵא הַשָּׁמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם חוֹף.

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.

אֲנִי וְאַתָּה
וְהַחִידָה.
אֲנִי וְאַתָּה
וְהַמָּוֶת.

שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.
קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ.