קוּקִיֶּה
מילים: חיים חפר
לחן: נורית הירש
קוּקִיֶּה, קוּקִיֶּה שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה
אִם תִּתְּנוּ לִי קְצָת לִשְׁתּוֹת אָז יִהְיֶה לִי טוֹב מְאֹד
קוּקִיֶּה, קוּקִיֶּה שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה
בִּשְׁבִיל מַה צָרִיךְ לִכְעֹס אִם הָעַרַק בָּא לַכּוֹס
מִן הַכּוֹס הוֹלֵךְ לָרֹאשׁ וְאֶת מִי הוּא שָׁם יִפְגֹּשׁ
קוּקִיֶּה, קוּקִיֶּה שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה
יֵשׁ עָשִׁיר נִכְבָּד מְאֹד, אֲבָל יֵשׁ לוֹ רַק בָּנוֹת
וְתִרְאֶה שִׁכּוֹר מִסְכֵּן – כָּל שָׁנָה יוֹצֵא לוֹ בֵּן.
קוּקִיֶּה, קוּקִיֶּה שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה …
הָאִשָּׁה מְפֻנָּקָה – הִיא רוֹצָה רַק נְשִׁיקָה
תֵּן, תֵּן לָהּ רַק חִבּוּק, רַק אַל תִּתֵּן אֶת הַבַּקְבּוּק.
קוּקִיֶּה, קוּקִיֶּה שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה…
אֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם נְבַקֵּשׁ מִמְּךָ
תֵּן לִי יַיִן בִּמְקוֹם מַיִם שֶׁתִּהְיֶה שִׂמְחָה
תַּעֲזֹב אֶת הַצָּרוֹת , אַל תַּחְתֹּם עַל נְיָרוֹת,
כְּבָר אָמַר פֹּה הַפָּקִיד שֶׁאַתָּה לֹא בֵּן יָחִיד.
קוּקִיֶּה, קוּקִיֶּה שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה…
לַשְּׁתִיָּה, אָסוּר לִשְׁכֹּחַ, יֵשׁ גַּם מַעֲלוֹת
אִישׁ צַדִּיק הָיָה הוּא נוֹחַ וְשִׁכּוֹר כְּמוֹ לוֹט.
אִם יֵשׁ יַיִן בַּגָּרוֹן זֶה נוֹתֵן לִי בִּטָּחוֹן
אֲבָל אִם אֲנִי יָבֵשׁ אָז מִבִּפְנִים הָלְכָה הָאֵשׁ.
קוּקִיֶּה, קוּקִיֶּה שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה…
אָה…
מַה אִכְפַּת לִי מַה אִתִּי
בּוֹאוּ כּוֹס נָרִים
בּוֹאוּ וְתִשְׁתּוּ אִתִּי
כָּל הַחֲבֵרִים!
יָא רֵיתְנִי שְׁרַרַה (הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי גַּחֶלֶת)
עַלַא סְטוּח אְן נָסְ'רָא (עַל גַּגּוֹת בָּתֵּי הַנּוֹצְרִים)
לַמַא יִמְרוֹא מַחְבּוּבִּי (כְּשֶׁאֲהוּבִי יַעֲבֹר שָׁם)
לַאוַּ'לֶע לו¬ֹ סִיגָרָה (אָז אַצִּית לוֹ סִיגָרָה)
אִם עָצוּב עַל הַנְּשָׁמָה
אִם בֶּאֱמֶת קָשֶׁה
תֵּן חַבִּיבִּי לְגִימָה
וְיִשְׂמַח מֹשֶׁה.
יָא רֵיתְנִי נַענַעַה (הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי צֶמַח מַיִם)
וַּ'סְט אֶל-מוֹיֶה לַרַננִי (וְשַׁבְתִּי מִמַּעֲמַקֵּי הַבְּרֵכָה)
נָפֶשׂ מַחְבּוּבִּי סוּכָּר (נֶפֶשׁ אֲהוּבִי סֻכָּר)
לָכֶּן עַעְלוּ טְרַלַלַה (אֲבָל שִׂכְלוֹ מְטֻרְלָל)
קוּקִיֶּה, קוּקִיֶּה,(קוּקִיֶּה,הוֹ קוּקִיֶּה)
תִשׂוִּ'י אַלְפֵין וּמִיֶאה (תשווי אֶלֶף וּמֵאָה)
תִשׂוַה – אֶל – קַאדִי וּאֶל מוּפְתִי
(תַּשְׁוִי אֶת הַקָּאדִי וְהַמֻּפְתִּי)
וַּרַאִיס אִל בַּלַדִיֶה (וְאֶת רֹאשׁ הָעֲיָרָה)
קוּקִיֶּה קוּקִיֶּה שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה
אִם תִּתְּנוּ לִי קְצָת לִשְׁתּוֹת
אָז יִהְיֶה לִי טוֹב מְאוֹד
קוּקִיֶּה, קוּקִיֶּה שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה
