הפרפרים
מילים: לאה נאור
לחן: נורית הירש 2.8.69
ביצוע: רומן שרון
רומן שרון (צ'רנר) שירת בצוות הווי חיל התותחנים שם היה סולן. הוא היה כוכב גדול בשנות השבעים. הוא ניחן בקול יפה ואישיות מלבבת.
רומן לא זכה להאריך ימים. יום לאחר יום הולדתו ה 23 הוא נהרג בתאונת דרכים כשחזר מהופעה.
היטיבה לתאר אותו ואת חייו סמדר שיר. הנה ציטוט מן הכתבה המרגשת:
"רב"ט רומן שרון היה זמר. אליל במדים. להקת התותחנים. "חיוך שלך", "בלדה למחפשים", "דין דון צלצל פעמון" וגם "אלת האהבות שלי", שחרזתי עבורו. בתעשייה סימנו אותו בתור הדבר הבא מפני שבישראל של טרום מלחמת יום כיפור הוא ניחן בכל הנתונים הדרושים: בלורית מתנפנפת, ג'ינס עם שוליים מתרחבים, חולצה נוצצת בגוון ורוד-בזוקה ומעל לכל – קול של סאן רמו. מאנפף ומהדהד ועמוק.
אבל רק מעטים ידעו שרב"ט רומן שרון היה בנם היחיד של כריסטינה ואדולף צ'רנר, כוכבי הקרקס של ורשה, רקדנית-אקרובטית זהובת שיער וקוסם שיורק אש ושולף מהכובע יונים. כשעלו מפולין, ולא הצליחו להטמיע בגרונם את העברית, לקח אדולף את רומן להופעות כדי שיתרגם לצברים את השתלשלות האברא-קדברא וככה, בין ה-הוקוס לבין הפוקוס, הוא התחיל לשיר.
האצבעות של כף יד אחת יספיקו על מנת למנות את אלה שראו במו עיניהם איך בדירה הזעירה של משפחת צ'רנר בחולון, קופסת גפרורים ברחוב סוקולוב פינת אחד העם, מעל חנות הפלאפל, התקיים מדי יום, בצהריים, טקס של אהבה וזוועה. כריסטינה עמדה במטבח. ביד שמאל החזיקה סיר, ביד ימין אחזה בכפית וככה, לאט, היא האכילה את הנעליים שהיו תלויות על הקיר.
שני זוגות נעליים. של ילד וילדה.
היטלר, שרצח את שני עולליה, לא הצליח להרוג אותה, אבל הגעגועים לרומן כן. מיום שנהרג בתאונת דרכים, בדרכו להופעה בבאלוזה, היא נגמרה. בלוויה, כשדודו טופז ספד לו, היא עוד צעקה בפולנית אל בנה היפה שהבטיח לחזור הביתה מהר ובשלום. במלאת שנה למותו היא כבר לא הגיעה וגם האב דעך. שניהם הצטרפו אל בנם בשמיים, בגן עדן, רק אלוהים יידע."