אני מתה להיות אנטיפתית
מילים: דן אלמגור (עפ"י דורותי פארקר)
לחן: נורית הירש 72
ביצוע: חוה אלברשטיין
מתוך תוכנית יחיד חלק ב'
לפעמים בקפה מגיעות לאוזני לחישות חברה המרכלת עלי:
"היא נורא נמוכה… היא עלתה במשקל… היא מין ינטה כזאת… אין לה קול, ובכלל" ……
אני מתה להיות אנטיפתית, ולגשת לומר לה: "שמעתי !
וגם לך לא חסר במשקל ובכלל את מפלצת ! " אבל ……
אני רק מחייכת חיוך לבבי ויושבת איתה אם אומרים לי רק "שבי"
מזמינה לי קצפת ורע לי….. אני מתה להיות …. ולא בא לי !
בחנות הבגדים כשאומר הזבן: "נו כבר, גברת, מספיק כבר למדוד – אין לי זמן"
ובתוך מסעדה, כשהסטייק הוא שרוף, המרק מצונן, וביין יש זבוב –
אני מתה להיות אנטיפתית, ולומר: " זה לא מה שהזמנתי "
ולקום ולצאת בסקנדל שידעו, שירגישו !" – אבל ……
כן, אני שוב נלחמת בסטייק השרוף ומשלמת עבור המרק והזבוב
מימי לא עשיתי סקנדלים – אני מתה להיות….. ולא בא לי!
וכשהוא מצלצל ואומר: "תני קפיצה " או צוחק : "נעלה " ונותן לי קריצה
ומצפצף במכונית, או טופח בגב, וכאילו הכל כבר מובן מאליו……
אני מתה להיות אנטיפתית, ולומר לו : "עוד לא השתגעתי !
קצת חיזור, קצת פינוק ,מנוול !" – אני מתה לומר לו– אבל……
אני באה אליו או שהוא בא אלי, בלי חיזור, בלי פינוק, בלי שום חג, בלי "אולי?"
בלי כל מה שעליו רק שמעתי – אני מתה להיות…….אנטיפתית.